פסק-דין בתיק ע"א 35086-08-10

השופטת דר' ע. זרנקין:

1.         שני ערעורים על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (השופטת נאות - פרי) מיום 13.7.10, בת"א 19224/06.

2.         הרקע לתביעה ומיהות הצדדים, כפי שפורטו בפסק דינו של בית המשפט קמא, הינו כדלקמן: בנק לאומי (להלן גם: "הבנק") העניק הלוואות לתמר ויעקב דרהם (להלן: "דרהם"), ובתמורה שיעבדו דרהם לטובת הבנק נכס, אותו הם חכרו ממינהל מקרקעי ישראל, (להלן: "הנכס", "המינהל"). השיעבוד על הנכס לטובת הבנק נרשם אצל רשם המשכונות, והודעה נמסרה למינהל.

המינהל חתם על התחייבות לטובת הבנק, שלא להעביר את הזכויות בנכס על שם אחר ולא לרשום את הזכויות בלשכת רישום המקרקעין, אלא אם כן תירשם באותו מעמד משכנתא מדרגה ראשונה לטובת הבנק. חברת אידע- ניהול וייעוץ כלכלי בע"מ (להלן: "אידע"), הייתה חברה ששירותיה נשכרו על ידי המינהל, לצורך ביצוע פעולות הרישום בלשכת רישום המקרקעין, לגבי הנכס. דא עקא, שהמינהל רשם את הנכס בלשכת רישום המקרקעין, וזכויות החכירה נרשמו על שמם של דרהם, אולם המשכנתא לטובת הבנק  לא נרשמה.

בשלב מאוחר יותר שיעבדו דרהם את הנכס לבנק הפועלים, ונרשמה לטובתו משכנתא על הנכס בלשכת רישום המקרקעין. דרהם נקלעו לחובות הן כלפי הבנק  והן כלפי בנק הפועלים. הבנק ביקש לממש את השיעבוד על הנכס, אך הנכס נמכר על ידי כונס נכסים שמונה על ידי בנק הפועלים, ועיקר התמורה ממכירת הנכס הגיעה לידי בנק הפועלים, לכיסוי חובם של דרהם כלפיו. רק יתרת כספי מכירת הנכס, בסך של כ- 117,000 ש"ח,  הועברה לבנק.

3.         בבית המשפט קמא, תבע הבנק את המינהל ואת דרהם, בגין הנזק שנגרם לו כתוצאה מאי רישום המשכנתא על הנכס לטובתו. המינהל שלח הודעת צד ג' כנגד אידע.

הבנק טען כי המינהל התרשל, והפר כלפיו התחייבותו החוזית, בכך שלא רשם לטובתו את המשכנתא על הנכס, וכי בשל מחדל זה לא יכל הבנק לממש את השעבוד ולהיפרע מן הנכס.  המינהל טען כי לא נפל פגם בהתנהלותו, וכי אם היה כשל  הרי שהוא רובץ לפתחה של אידע, שהייתה אמונה על הרישום והייתה צריכה  לדאוג לרישום המשכנתא על הנכס לטובת הבנק.  אידע, מצידה, טענה כי היא לא התרשלה, וכי היא העבירה את המסמכים הנדרשים לאישור נציגי המינהל טרם הרישום, והמינהל הוא שהיה אחראי על הרישום ועל בדיקת הנתונים, ועל כן המחדל באי רישום המשכנתא לטובת הבנק איננו באחריותה.

לאחר שעיין במעט המסמכים שהוצגו לעיונו, וכן בהסכם שנערך בין אידע לבין המינהל,  ציין ביהמ"ש קמא כי אין במסמכים הללו, כדי להסביר כיצד בדיוק קרתה התקלה, שלא נרשמה המשכנתא לטובת הבנק, ואף הדגיש כי אף אחד מהצדדים לא זימן למתן עדות את העד הרלוונטי שיוכל להסביר מה בדיוק קרה. יחד עם זאת, קיבל ביהמ"ש קמא את תביעת הבנק כנגד המינהל ברובה, וחייב את המינהל לשלם לבנק סך של 580,000 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית. כמו כן, סבר ביהמ"ש קמא, כי יש לראות הן במינהל והן באידע, כאחראיים באופן שווה למחדל, וקבע כי דין הודעת  צד ג' ששלח המינהל כנגד אידע, להתקבל במחציתה, כך שאידע תשלם למינהל מחצית מכל סכום שיחוייב המינהל לשלם לבנק.

4.         כאמור, שני ערעורים הוגשו על פסק דינו של בית המשפט קמא:

ע"א 35086-08-10 הוגש על ידי חברת אידע. כאמור, תביעת הבנק כנגד המינהל בבית המשפט קמא נתקבלה, ואידע חוייבה, כצד שלישי, לשאת במחצית מכל סכום שהמינהל ישלם לבנק. על קביעה זו הגישה אידע את הערעור הזה.

ע"א 5219-10-10 הוגש על ידי המינהל, כנגד הבנק וכנגד אידע. בערעור זה ניתן על ידינו פסק דין חלקי, מיום 18.1.11, שהתייחס ליחסים שבין המינהל לבין הבנק, ובו ניתן תוקף של פסק דין להסכמת המינהל והבנק לדחות את הערעורים המתייחסים ליחסים בינם לבין עצמם. 

נותר, אם כן, להתייחס בפסק דין זה, לטענותיהם של המינהל ושל אידע, האחד כלפי השנייה.

5.         בטרם אתייחס לטענות הצדדים בערעורים, אפרט את השתלשלות האירועים העובדתית, כפי שעולה מפסק דינו של ביהמ"ש קמא:

ביום 4.9.90 ביקש הבנק מהמינהל התחייבות לרישום משכנתא. ביום 14.10.90 חתם המינהל על התחייבות לרישום משכנתא לטובת הבנק.

ביום 27.2.97, כהכנה לתחילת הליך הרישום, הוכן "תדפיס תיק עדכני" לגבי הנכס. תדפיס זה הינו מסמך של המינהל, אשר לא הייתה בו  אינדיקציה להתחייבות לרישום משכנתא. ביהמ"ש קמא ציין, עם זאת, כי לא מצא בטופס זה את השדה שבו אמורים להופיע נתונים לגבי התחייבויות לרישום משכנתא.

            ביום 13.5.97, הוכן מסמך על גבי טופס של המינהל על ידי נציגת אידע, גב' ליאת שוורצברג, בו רוכזו הפרטים הרלוונטיים לגבי הנכס. כותרתו של המסמך הינה "עדכון עסקה בעקבות רישום פרצלציה", ולמעשה זהו מסמך המופנה מאידע אל הממונה המחוזי לרישום והסדר במחוז הצפון. במסמך זה (שסומן נ/2) צויין כי "בתיק אין התחייבות לרישום משכנתא".

            ביום 14.1.98 הגישה  אידע את מסמכי הרישום ללשכת רישום המקרקעין, ללא ציון העובדה כי יש לרשום משכנתא לטובת בנק לאומי, ובו ביום רשם המקרקעין בנצרת אישר את העסקה לרישום.

יומיים לאחר מכן, דהיינו ביום 16.1.98, הכינה גב' טוני נוימן, הממונה המחוזית לחוזים במינהל, מסמך (שסומן נ/3) שמופנה אל האחראי המחוזי לרישום והסדר, בו צויין כי יש לרשום את הזכויות בנכס ע"ש דרהם, וכי במעמד ביצוע הרישום יש לרשום גם משכנתא ללא הגבלת סכום לטובת בנק לאומי.

            דא עקא, מתברר, כאמור, כי אישור זה הוצא אחרי שהעסקה כבר אושרה לרישום ע"ש דרהם ללא רישום המשכנתא, אף כי בפועל הזכויות ע"ש דרהם נרשמו באופן סופי רק בחודש יוני 1998, כנראה מחמת טעות במספר תעודת הזהות של דרהם.